פסק-דין בתיק ת"ק 18333-06-12

2.                   לטענת התובע, אאולוב אדוארד (להלן- " התובע") וכפי שעולה מכתב התביעה, ביום 3.4.12 בשעה 7:50 לערך, עת נסע ברכבו למקום עבודתו, כשהיה בישוב יבניאל נסע לימינו כלי רכב הנהוג על ידי שם טוב שרה (להלן- " הנתבעת"), " פתאום הרכב הנתבעת ניסה לעקוף את הרכב התובע בצד ימין ופגע ברכבו. סטייתו הייתה חדה ופתאומית" (ר' סע' 4 בכתב התביעה). הנזק הנטען עומד על סך 6,190 ש"ח כדלקמן: ירידת ערך בסך של 428 ש"ח על פי חוות דעת שמאית, חשבונית לתיקון הנזקים הנטענים על סך של 5,218 ש"ח וכן סך של 550 ש"ח בגין שכר טרחתו של השמאי.

3.                   לטענת הנתבעות, הנתבעת נסעה ברכב בהתאם להוראות הדין, לפניה נסע התובע כאשר הגיעו השניים לצומת לא מרומזר, החל התובע בפניה שמאלה, לאור זאת ומשהתפנתה הצומת המשיכה הנתבע בנסיעתה ישר והחלה להיכנס לצומת. " לפתע וללא סימן אזהרה או נקיטת אמצעי זהירות, פנה רכב התובע ימינה במהירות חזרה לתוך הצומת, שעה שרכב הנתבעות היה במרכז הצומת" (ר' סע' 6 בכתב ההגנה). עוד טוענות הנתבעות כי כתוצאה מכך, רק מראות הצד של הרכבים נפגעו כשלא הייתה פגיעה בנקודת מפגש נוספת בין הרכבים (ר' סע' 7 בכתב ההגנה).

4.                   בדיון שהתקיים בפני ביום 23.1.13 נשמעו עדויות הצדדים, מטעם התובע העיד התובע בעצמו, מטעם הנתבעות העידה הנתבעת בעצמה וכן התייצב נציג חברת הביטוח לירן שגיא, עוד התייצב בעלה של הנתבעת, הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון :

5.                   ממכלול הראיות שהונח בפני בית המשפט ולאחר ששקלתי טענות הצדדים הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כדלקמן:

6.                   אירוע התאונה :

טוען התובע בכתב תביעתו כאילו הנתבעת ניסתה לעקוף אותו מצידו הימני וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים בצד הימני של הרכב. בדיון שהתקיים בפני טען תחילה התובע כי אינו דובר את השפה העברית היטב, וכי הוא רופא במקצועו. כאשר ביקשתי מהתובע לשרטט את האירוע, זה שרטט את נקודת המפגש בין הרכבים כאשר רכב הנתבע נפגש בצידו הימני האחורי של רכב התובע (ת/1). ואולם, מעיון בחוות דעתו של השמאי אשר צורפה לכתב התביעה עולה כי תיאור הנזק הינו: " מבדיקת הרכב העלתה כי ניזוק בצד ימין מגן קדמי ודלת קדמי ימני נפגעו וניזוקו" וכן נראה באומדן הנזק בחוות הדעת כי נגרם נזק גם למראה הימנית הקדמית. בדיון שהתקיים בפני נשאל התובע " אני אומר לך שהמכה בצד ימין קדמי", הוא השיב: " המכה הייתה בצד קדמי אחורי" (פרוטוקול הדיון מיום 23.1.13 עמ' 2 ש' 7 - 8). רק בהמשך טען התובע כי " הפגיעה הייתה בצד ימני קדמי, דלת וכנף ומראה". נדמה כי לא ניתן להתעלם מסתירות אלו של התובע בדבר מוקדי הנזק. מנגד, הנתבעת גרסה, באופן אחיד ורציף, כי נקודת המפגש היחידה בין הרכבים הייתה במראות הצד הקדמיות שלהן. כך העידה: " הוא טעה כנראה שבר ימינה ואז המראה שלו נתקלה במראה שלי, המראה שלו נשבה ושלי התפרקה ולא היה בכלל מגע בין גוף המכונית שלו ושלי, שתי המראות נתקלו אחת בשנייה" (פרוטוקול הדיון מיום 23.1.13 עמ' 3 ש' 1 - 2). עולה כי קיימות 3 גרסאות באשר לנקודת המפגש בין הרכבים. התובע העלה 2 גרסאות- לפי הראשונה, נקודת המפגש בין הרכבים הייתה בצד הימני האחורי של רכבו ואילו לפי הגרסה השנייה נקודת המפגש הייתה בצד הימני הקדמי. מנגד טענה הנתבעת כי נקודת המפגש הינה רק במראות הצד של הרכבים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את מכלול הראיות שהונחו בפני בית המשפט עדיפה עלי גרסת הנתבעות. לא ניתן להתעלם בסתירה המועלית על ידי התובע עצמו. ודוק- אף אילו לא הייתה סתירה מצידו הרי שאין אלא לקבוע כי נקודת המפגש בין הרכבים הייתה כפי שטוענת הנתבעת. שכן, מעיון בתמונות שצורפו על ידי הנתבעות עולה כי אכן יש שפשוף במראה הקדמית השמאלית של רכב הנתבעת, אף בהודעה שנמסרה על ידי הנתבעת לחברת הביטוח נטען כי הפגיעה הייתה ב- " מראה שמאלית" (נ/3). התובע העיד בפני כי רכבו היה מעורב בתאונות נוספות קודמות (פרוטוקול הדיון מיום 23.1.13 עמ' 2 ש' 18 - 20). התובע טען בהקשר זה כי: " בפעם הקודמת לא הייתה בעיה והאישה שפגעה בי אמרה שהיא אשמה והכל בסדר ואין בעיות" (פרוטוקול הדיון מיום 23.1.13 עמ' 21 - 22). כאשר התובע נשאל: " יש לך טופס הודעה לחב' הביטוח שלך" השיב: " לא וגם אין תמונות" (פרוטוקול הדיון מיום 23.1.13 עמ' 2 ש' 23 - 24). אם לא די בכך, התובעת העידה בפני כי: " בעלי דיבר איתו והתובע הציג בפני ששבוע או כמה שבועות לפני קרתה לו אותה תאונה." (פרוטוקול הדיון מיום 23.1.13 עמ' 3 ש' 3 - 4). ברי כי לא ניתן להתעלם מעובדה זו כי נגרמה לתובע תאונת דרכים עובר לתאונה הנטענת כעת בעוד הוא לא פירט מה הנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממנה ובשים לב לכך שאין כלל התייחסות בחוות דעת השמאי לתאונה הקודמת. בנוסף, עיון בחוות הדעת מעלה כי תאריך עריכתה היה 23.4.12 ותאריך בדיקת הרכב היה ביום 10.4.12 כאשר התאונה אירעה ביום 3.4.12 קרי בחלוף מספר ימים. נוכח זאת ובשים לב לכך שלא מצאתי סתירות בגרסת הנתבעת אזי הנני קובעת כי נקודת המפגש הייתה אך ורק בין מראות כלי הרכב.

7.                   הנזק :

יחד עם כל האמור, התובעת הודתה במהלך הדיון שהתקיים בפני כי כתוצאה ממפגש כלי הרכב, המראה הקדמית של רכב התובע נשברה (פרוטוקול הדיון מיום 23.1.13 עמ' 3 ש' 4 - 5) לא ניתן להתעלם מהודאה זו. מעיון בחוות הדעת עולה כי עלות תיקון המראה עומד על סך של 598 ש"ח והרי אין חולק כי התובע תיקן את הראי הימני הקדמי. נוכח זאת ובשים לב לסכומים ששולמו על ידי התובע כפי שעולה מהמסמכים שצורפו על ידו לכתב התביעה ולאור כך שהנתבעות לא התייחסו באופן פרטני לסכומים אלו, הנני אומדת את עלות תיקון הנזק שנגרם לו כתוצאה מהאירוע בסך כולל של 1,000 ש"ח.

לסכום זה יש להוסיף את עלות חוות דעתו של השמאי בסך של 550 ש"ח.

8.                   אחריות התובע :

התובע טוען שהנתבעת ניסתה לעקוף אותו מצד ימין במקום בו קיים נתיב נסיעה אחד (פרוטוקול הדיון מיום 23.1.13 עמ' 1 ש' 18). ברם, עיון בתמונה (נ/1) שהוגשה לבית המשפט במסגרת הדיון שהתקיים בפני מעלה כי גרסת התובע אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם מקום המפגש הנטען בין הרכבים. מהתמונה עולה בבירור כי קיימת מדרכה ועליה מוצבים תמרורים ועמודים רבים. אין כל ספק כי הנתבעת לא ניסתה לעקוף את התובע מצד ימין שכן היא הייתה צריכה לעשות זאת כשהיא נמצאת עם רכבה על המדרכה. מה גם שלא נטען על ידי מי מהצדדים שהנתבעת ניסתה לעשות כן - מהסיבה הפשוטה - הדבר בלתי אפשרי. מנגד, טענה הנתבעת שהתובע הגיע לצומת בה יש נתיב נסיעה לפונים שמאלה והתובע אכן נכנס לנתיב נסיעה זה, משכך וכטבע הדברים המשיכה בנסיעתה הישרה - בנתיב הנסיעה הימני , לפתע התובע פנה בחזרה לנתיב נסיעתה ללא שהוא מאותת, קרי התפרץ לנתיב הנסיעה הימני מנתיב הנסיעה השמאלי (פרוטוקול הדיון מיום 23.1.13 עמ' 2 ש' 31 - 32, עמ' 3 ש' 1 - 2). גרסה זהה הועלתה על ידה אף בהודעה לחברת הביטוח מטעמה בה טענה: " רכב צד ג' אותת ונכנס לתוך מפרץ לפניה שמאלה בצומת, ככל הנראה התחרט והתפרץ למסלול הנסיעה של רכב מבוטחנו וגרם להתנגשות" (נ/3).

9.                   לאור כל האמור הנני סבורה כי לתובע יש אחריות בגובה של 80% לנזק שאירע כמפורט לעיל. ומכאן כי מהסך של 1,550 ש"ח לו זכאי התובע יש להפחית 80% בגין חלקו בגרימת האירוע, בסך הכל התובע זכאי לסך כולל של 310 ש"ח. 

לסיכום :

10.               דין התביעה להתקבל בחלקה.

11.               הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את הסך של 310 ש"ח . סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין ויישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.